New Page 1

הביוגרפיה של אריאל שרון: מלחמת ששת הימים

פרק זה מציג את חלקו של אריאל שרון ביציאה למלחמת ששת הימים, ובתכנון ובביצוע המהלכים שהביאו לנצחון המזהיר של ישראל במלחמה.

רקע: השנה היא 1967. המתיחות בגבול ישראל-סוריה הולכת וגוברת ומגיעה לשיא כאשר שישה מטוסי מופלים על ידי חיל האוויר הישראלי.

בגזרה הדרומית חלות מספר התפתחויות המביאות להסלמה: ב- 15 במאי צולחים כוחות מצריים את תעלת סואץ ממערב למזרח ונכנסים לשטח סיני. ב- 22 במאי 1967 נסוגים כוחות האו"ם מקווי הגבול ומתכנסים במחנותיהם מתוך היענות לדרישת נשיא מצרים שהועברה למפקדם כמה ימים קודם לכן. ב- 23 במאי סוגר נשיא מצרים את מיצרי טיראן לתנועת ספינות ישראליות.

הציבור בסוריה ובמצרים מעוניין במלחמה נגד ישראל ואילו הציבור בישראל חושש מהמלחמה העומדת בפתח.

אריאל שרון מוטרד מאוד מתחושות החרדה ואובדן הביטחון המתפשטות בציבור הישראלי. הוא וקצינים בכירים נוספים בצה"ל חשים ביטחון רב ביכולתו של צה"ל לגבור על האויב מצפון ומדרום. שרון אינו תופס איך אומה חזקה כישראל מאבדת את האמון ביכולתה להילחם ולנצח מלחמה שנראית בלתי נמנעת. הוא לא מצליח להבין את הסיבה לאובדן הביטחון.

אריאל שרון ואלופי מטכ"ל נוספים נפגשים עם ראש הממשלה לוי אשכול ומבהירים לו שצה"ל מסוגל לתקוף את מצרים. הם מנתחים את הסכנה שישראל נמצאת בה וקובעים כי אין מנוס מיציאה למלחמה וכי אי נקיטת פעולה מיידית היא טעות הרת אסון.

כחלק מההתארגנות לקראת מלחמה אפשרית, ממונה אריאל שרון לפקד על האוגדות הדרומיות.

לוי אשכול מתייעץ עם הפיקוד העליון של צה"ל כדי להחליט איך להגיב על סגירת מיצרי טיראן בידי נשיא מצרים. הרמטכ"ל יצחק רבין מצדד בפעולה מוגבלת בהיקפה - תפיסת חלק קטן של מדבר סיני. אריאל שרון מתנגד לפעולה מוגבלת ומצדד בהשתלטות על כל מדבר סיני והשמדת הכוחות המצרים שבו.

אריאל שרון מגנה בגלוי את מה שהוא מכנה הססנות וחוסר אונים של ממשלת אשכול.

מתוך היענות ללחץ הציבורי המתגבר, מקים לוי אשכול ממשלת ליכוד לאומי וממנה את משה דיין לשר הביטחון. אריאל שרון זוכה בכך לתמיכה חשובה בעמדתו לפיה יש להעדיף פעולה רחבת היקף במדבר סיני על פני פעולה מצומצמת.

בתקופת ההמתנה למלחמה, שוקד אריאל שרון על הכנת מספר תוכניות להתקפה משולבת, שבמסגרתה יפעלו יחד כוחות חיל רגלים, כוחות שריון, ארטילריה וצנחנים.

ב- 5 ביוני 1967 נפתחת מלחמת ששת הימים בהתקפה אווירית של חיל האוויר הישראלי. ההתקפה מפתיעה את צבאות ערב ובמהלכה מושמדים מאות מטוסי אויב ומושגת עליונות אווירית.

לאחר ההתקפה האווירית מתחילים המהלכים הקרקעיים נגד צבא מצרים בחצי האי סיני וברצועת עזה. אוגדת שריון בפיקודו של אלוף ישראל טל פורצת בציר החוף של צפון סיני.

אריאל שרון מפעיל את כוחות הארטילריה שלו לצורך ריכוך הכוחות המצרים הערוכים באום כתף ואום שיהאן. לאחר הריכוך הארטילרי מתחילים כוחות חי"ר מאוגדתו של אריאל שרון לטהר את המוצבים המצריים בקרבות פנים אל פנים. במקביל מונחתים צנחנים ממסוקים בקרבת יחידות אריטלריה מצריות ומנטרלים אותן. כוחות שריון חוסמים את דרכי הגישה למניעת הזרמת תגבורות. המהלך שמוביל אריאל שרון מוכתר בהצלחה. מתחם אבו עגילה נפרץ ונתפס על ידי כוחות צה"ל. מספר ההרוגים המצרים בקרבות: 1,000 . בקרב כוחות צה"ל: 40 הרוגים וכ- 120 פצועים.
המהלך המוצלח של אריאל שרון מאפשר לאוגדות שריון לעבור דרך הפרצה שפתח במערך המצרי ולתקוף את הכוחות המצריים.
אוגדתו של אריאל שרון מצטרפת לחטיבת שריון ומתקדמת לעבר המוצבים המצריים בתמד ונח'ל. אריאל שרון מנהל גם כאן קרב מוצלח וטומן מארב קטלני לחטיבת השריון המצרית הנעה בטור לתוך מלכודת אש ומושמדת באופן שיטתי. בתום הקרב כל שנותר מחטיבת הטנקים המצרית הוא טור ארוך של טנקים שרופים מעוותים ומאות גופות של חיילים מצרים.

צה"ל זוכה לאחד הניצחונות המהירים והמדהימים במלחמת ששת הימים. אריאל שרון זוכה להערצה על חלקו במלחמה.

בחודש אוקטובר 1967, בערב ראש השנה פוקד אסון נוסף את אריאל שרון: בנו בן ה- 11 גור וחברו יעקב קרן משחקים ברובה ציד ישן השייך לאריאל שרון ותלוי לנוי על קיר ביתם. הילדים מחדירים אבק שריפה לרובה ותוך כדי משחק יעקב מכוון את הרובה אל ראשו של גור ומושך את ההדק. אריאל שרון שומע את היריה, ממהר אל פתח ביתו ומוצא שם את גור בנו מוטל ללא הכרה מדמם מראשו. אריאל שרון נושא בזרועותיו את גור ומבהיל אותו לבית החולים הקרוב. בהגיעם לבית החולים, נותר לרופאים רק לקבוע את מותו של גור. גור נקבע ליד אמו מרגלית. במהלך ההלוויה אריאל שרון ממרר בבכי על בנו שנהרג בתאונה הטרגית. אריאל שרון ממאן להתנחם ומאשים במשך שנים את יעקב קרן, חברו של גור, בגרימה מכוונת של מות בנו. בצר לה, עוברת משפחת קרן דירה כדי להתרחק משרון הכואב והזועם.

במסגרת תפקידו כראש אגף הדרכה בצה"ל, מעביר אריאל שרון את בסיסי הטירונות של צה"ל לגדה המערבית, למחנות שננטשו על ידי הלגיון הערבי הירדני. מהלך זה נועד לממש את חזונו הפוליטי לפיו אזורים אלה צריכים להיות מיושבים ביהודים.