New Page 1

אריאל שרון: מלחמת יום הכיפורים

על חלקו של אריאל שרון בניהול מלחמת יום הכיפורים ובביצוע המהלכים שהובילו לנצחון

שישי, 5 באוקטובר, 1973 - ערב יום כיפור - אריאל שרון מקבל הודעה על כך שצה"ל בכוננות גבוהה עקב איתור תזוזת כוחות בצבאות מצרים וסוריה. על אריאל שרון מוטל לפקד על אוגדת מילואים בפיקוד דרום. הוא מגיע למטה פיקוד דרום לתדרוך ושב לביתו. ראש אגף מודיעין עדיין טוען כי הסבירות למלחמה נמוכה.

שבת, 6 באוקטובר, 1973 - יום כיפור - בשעה 09:30 מתקבלת במטה אוגדתו של אריאל שרון הוראה להתחיל מיד בגיוס מילואים. הרמטכ"ל טוען כי צבאות סוריה ומצרים עומדים לפתוח במתקפה נגד ישראל בתוך שעות.

בשעה 13:55 עשרות אלפי חיילים מצרים תוקפים את קו המוצבים הצה"ליים לאורך תעלת סואץ. בקרב כוחות צה"ל בתעלה שוררת אנדרלמוסיה. לאחר תקיפת המוצבים חוצה צבא מצרים את תעלת סואץ ממערב למזרח.

תוך כדי תהליך גיוס המילואים והוצאת הכלים ממחסני החירום, מורה אריאל שרון לפלוגות הטנקים הראשונות לנוע דרומה ובחצות יורד בעצמו לסיני.

7 באוקטובר - אריאל שרון מגיע למטה כוחות השריון בסיני. הוא מבין כי ההחלטה העקרונית שהתקבלה לפני המלחמה על פיה יפונו מיידית המוצבים במקרה שתפרוץ מלחמה כוללת, לא הוצאה אל הפועל.

המוצבים הצה"ליים שלאורך תעלת סואץ נמצאים איפוא תחת התקפה מסיבית של כוחות מצרים והם מבודדים וללא גיבוי. אריאל שרון שומע בקשר את צרחות החיילים במוצבי קו בר לב. הוא משוחח עם חייל בשם מקס ממן ומצליח להרגיעו. כעבור שעתיים נשמעות זעקות השבר של ממן בקשר כאשר חיילים מצרים מסתערים ופולשים אל תוך המוצב.

החזית הדרומית לאורך תעלת סואץ מחולקת לשלוש גזרות. אוגדת המילואים של אברהם אדן (ברן) מנהלת את הלחימה בגזרה הצפונית. אוגדת המילואים של אריאל שרון מנהלת את הלחימה בגזרה המרכזית בין אסמאעיליה לבין האגם המר הגדול. במסגרת האוגדה של אריאל שרון פועלים הכוחות הבאים: חטיבת שריון 421 תחת פיקודו של חיים ארז, חטיבת שריון 600 תחת פיקודו של טוביה רביב, גדוד סיור אוגדתי תחת פיקודו של בנצי כרמלי, כוחות ארטילריה אוגדתיים תחת פיקודו של יעקב אקנין, וחטיבה 14 (של אוגדת סיני) תחת פיקודו של אמנון רשף.

בגזרה הדרומית מנהלת את הלחימה האוגדה הסדירה של אלברט מנדלר.

במהלך עשרים וארבע השעות הראשונות של הלחימה מאבדת אוגדת סיני הסדירה כשני שליש מכוחה. המצרים מצליחים להשמיד, בעיקר בטילי נ"ט מסוג סאגר, 200 מתוך 300 הטנקים של האוגדה. כוחותיו של מנדלר מנסים להגן על קו המוצבים, קו בר לב, ומנהלים מספר גדול של קרבות קטנים ולפיכך לא מצליחים למנוע מהכוחות המצרים לחצות את התעלה ולתפוס ראשי גשר.

אריאל שרון מדבר בקשר עם חיילים בקו בר לב ומבין כי הכוחות המצרים עתידים להשתלט עליהם תוך זמן קצר וכי נשקפת סכנה ממשית ומיידית לחייהם. שרון מבקש ממפקד פיקוד דרום, שמואל גונן, ומהרמטכ"ל דוד אלעזר (דדו) לצאת ללא שיהוי להתקפת נגד כדי להציל את חיילי המילואים המאיישים את מוצבי קו בר לב. הרמטכ"ל, דוד אלעזר, חושב שיש לעכב את התקפת הנגד עד אשר יתמלאו שורות המילואים של אוגדות ברן ושרון. דדו סבור שיציאה להתקפת נגד כאשר טרם גויסו כל המילואים עלולה להיכשל ואז הכוחות המצרים יוכלו לנוע בחופשיות לעבר ערי ישראל.

ביום ראשון בשעת ערב מונה כוח השריון הצה"לי בסיני 460 טנקים. על פי תוכנית הקרב, מוטל על אוגדתו של ברן לתקוף ראשונה. על אוגדתו של אריאל שרון מוטל לתקוף את הכוחות המצרים בגזרה המרכזית, ובמידת הצורך לסייע לאוגדה של ברן ולתקוף את הכוחות המצרים בגזרה הצפונית. אריאל שרון מציע תוכנית חירום לחילוץ חיילי המוצבים באותו לילה. הרמטכ"ל דוד אלעזר לא מאשר את התוכנית כדי לא לפגוע בסיכויי ההצלחה של התקפת הנגד. למרות התנגדותו של הרמטכ"ל דדו, אריאל שרון מצליח לשכנע את מפקד פיקוד דרום, שמואל גונן, לאפשר לו לנסות להציל את חיילי המוצבים בגזרה המרכזית שבה ערוכה אוגדתו.

8 באוקטובר - בשעה 05:45, לאחר שאריאל שרון כבר התחיל בהכנת כוחותיו לביצוע תוכנית החילוץ, מגיעות הנחיות חדשות ממפקד פיקוד דרום, שמואל גונן. גונן מורה לשרון לנטוש את תוכנית החילוץ בשל התקדמות הכוחות המצרים בגזרה המרכזית.

בשעה 09:00, האוגדה של ברן פותחת בהתקפה בהתאם לתוכנית שהתווה הרמטכ"ל דדו. תחילה נראה כי ברן לא נתקל בהתנגדות קשה בגזרתו. לפיכך, בשעה 10:45 מורה מפקד פיקוד דרום, שמואל גונן, לאוגדה של אריאל שרון לנוע דרומה אל מעבר הגידי. המטרה היא לפרוץ מערבה כדי לאגף את הכוחות המצרים. לאחר שכוחותיו של אריאל שרון החלו בתנועה, מתברר שהאופטימיות בגזרה של ברן היתה מוקדמת. דיווחים חדשים מגזרת ברן מלמדים על התנגדות מסיבית של כוחות מצרים. בשעת צהריים מתברר לברן שלא יוכל לגבור על הכוחות המצרים בגזרתו והוא מבקש סיוע של גדוד מאוגדת שרון. הגדוד ממלא אחר הוראת שרון לנוע דרומה ולא נענה לבקשת הסיוע של אוגדת ברן. בשעה 17:00 מקבל אריאל שרון הוראה לעצור את תנועת כוחותיו דרומה ולהחזיר אותם לגזרה הצפונית. כוח הלחימה של אוגדת שרון לא בא לידי ביטוי במהלך כל היום בשל התנועה המיותרת דרומה וצפונה. הכוחות המצרים מעבים את המערך שלהם בגזרה המרכזית של תעלץ סואץ. אריאל שרון מסרב לבקשת סיוע שמגיעה מאוגדת ברן. התקפת הנגד של אוגדת ברן נכשלת. חיילי מילואים רבים נהרגים במוצבי קו בר לב. בלילה נפגשים מפקדי האוגדות עם הרמטכ"ל, דוד אלעזר (דדו). דדו מורה לברן ולשרון להמתין לתגבורת של כוחות מילואים.

9 באוקטובר - אריאל שרון לא ממלא אחר הוראותיו של דדו ומפעיל את כוחות בפעולות התקפיות נגד כוחות מצרים. ניסיונות של מפקד פיקוד דרום, שמואל גונן, ליצור קשר עם אריאל שרון כדי להורות לו לחדול - נכשלים. הוא יוצא במסוק אל מפקדת אוגדת שרון כדי לתת את ההוראה לשרון אישית.

אחד מכוחות הסיור של אוגדת שרון מגיע אל גדת תעלת סואץ ומגלה את קו התפר בין הארמיה השניה המצרית הפועלת בגזרה הצפונית לבין הארמיה השלישית הפועלת בגזרה הדרומית. אריאל שרון שואף להעביר את הכוחות הצה"ליים דרך התפר הזה אל הצד המערבי של תעלת סואץ כדי לתקוף את המערך המצרי מן העורף. שרון מביא את תוכניתו זו לשמואל גונן, מפקד פיקוד דרום. הרמטכ"ל דוד אלעזר (דדו) שומע על התוכנית מהאלוף גונן ודוחה אותה. שרון מקבל הוראה להיערך לקרב הגנה. במקביל, מתחיל צה"ל להכין את גשר הגלילים שישמש לחציית תעלת סואץ.

מפקד פיקוד דרום, שמואל גונן, והרמטכ"ל דוד אלעזר סבורים שיש להחליף את אריאל שרון נוכח חילוקי הדעות אתו. הלהיטות של שרון להעביר את כוחות צה"ל אל העורף המצרי מסוכנת לדעת הרמטכ"ל דדו, שסבור כי תחילה יש לנהל קרב הגנה כדי להחליש את המערך המצרי ורק אז לנסות לחצות את התעלה. וזאת, כדי למנוע מהכוחות המצריים לנוע ללא הפרעה צפונה לעבר ערי ישראל. דדו מעביר את חששותיו לגבי שרון לשר הביטחון משה דיין, אך דיין מסרב להעביר את אריאל שרון מתפקידו. דיין מתרשם שהמצב בגזרת הדרום לאורך תעלת סואץ אינו בשליטה וכי אין באפשרותו של שמואל גונן לפקד באופן יעיל על הכוחות. על כן, הוא שולח את הרמטכ"ל לשעבר חיים בר-לב לשמש מפקד עליון של הגזרה.

בר לב מגיע לגזרת הדרום ולאחר שיחות עם מפקדי האוגדות ומפקד הפיקוד מחליט לבצר את אחיזתן של האוגדות בשטח ולהימנע בשלב זה מביצוע פעולות בעלות אופי התקפי. זאת, בניגוד ליוזמותיו ההתקפיות של אריאל שרון.

ב- 11 באוקטובר מציג שמואל גונן למפקדי האוגדות את תוכניתו לחציית תעלת סואץ. על פי תוכניתו של גונן, האוגדה של אריאל שרון אמורה לפרוץ דרך המערך המצרי, להגיע לתעלת סואץ ולחצות אותה על גשרי גלילים. לאחר מכן תחצה אוגדתו של ברן.

ב- 12 באוקטובר מקבלת ראש הממשלה גולדה מאיר החלטה לעכב את חציית התעלה בעקבות דיווח מודיעיני על תזוזה של הכוחות המצריים מזרחה.

ב- 14 באוקטובר מוצנחים כוחות קומנדו מצריים בעורף האוגדה של אריאל שרון. חייליו של שרון מזהים את הכוח המוצנח ומצליחים לחסל אותו. הצנחת כוח הקומנדו מסמנת את התחלת ההתקפה המצרית על אוגדות צה"ל. בשעה 06:00, מפגיזה הארטילריה המצרית את האוגדות הצה"ליות וכעבור זמן קצר מתחילים כוחות השריון של הארמיות המצריות לנוע לעבר קווי ההגנה של אוגדות שרון וברן.

ההתקפה המצרית נכשלת. אוגדות צה"ל מצליחות לבלום את ההתקפה במינימום אבידות תוך הסבת נזק כבד לכוחות השריון המצריים. האוגדה של שרון מצליחה להשמיד 80 טנקים מצריים. בעקבות הכישלון המצרי בהתקפה מחליט הפיקוד העליון של צה"ל לעבור מהגנה להתקפה.

עיקרי תוכנית ההתקפה של צה"ל הם אלה:

1. אוגדתו של אריאל שרון תגיע אל תעלת סואץ, תחצה את התעלה, תקים גשר על התעלה ותתפוס ראש גשר בגדה המערבית של התעלה שבשליטת המצרים. בנוסף, תיצור האוגדה של שרון מסדרון מאובטח בצד המזרחי של התעלה שדרכו ינועו כוחות צה"ל בדרכם לקראת חציית התעלה.

2. אוגדתו של אדן תנצל את ההצלחה של אוגדת שרון, תעבור דרך ראש הגשר שתבסס אוגדת שרון ותפרוץ אל עומק השטח המצרי.

ב- 15 באוקטובר יוצאת לדרך תוכנית הצליחה הצה"לית.

בשעת בוקר מכנס אריאל שרון את מפקדי החטיבת של אוגדתו ומסביר להם את המשימות שעליהם לבצע:

1. חציית התעלה תתבצע מהאתר המכונה "החצר", אותו אתר שאריאל שרון הכשיר כאשר היה מפקד פיקוד דרום.

2. חטיבת שריון 14 תחת פיקודו של אמנון רשף תהדוף לאחור את האויב ותפתח את הציר שדרכו יועבר גשר הגלילים.

3. חטיבת צנחנים תחת פיקודו של דני מט תנוע אל "החצר", תחצה את התעלה בסירות גומי ותתפוס ראש גשר בצד המצרי של התעלה.

4. חטיבת שריון 421 תחת פיקודו של חיים ארז תסייע להובלת ציוד הגישור ותחצה את התעלה לאחר חטיבת הצנחנים.

5. חטיבת שריון 600 תחת פיקודו של טוביה רביב תתקוף את חזית הארמיה השנייה המצרית כדי להעסיק את הכוחות המצרים וליצור הסחה.

6. כוחות הנדסה יעבירו את הצנחנים בסירות, יפרצו את סוללת העפר על גדת התעלה ויקימו את הגשרים.

ההתקפה וחציית התעלה יבוצעו בליל ה- 15 באוקטובר.

המבצע נפתח הלכה למעשה בהפגזה ארטילרית כבדה על הארמיות המצריות. תוך כדי ההפגזה מבצע צה"ל הטעיה באמצעות כוח אחד הנע דרומה. במקבל כוח אחר נע דרך התפר שבין הארמיות המצריות, במטרה למנוע מהארמיה המצרית השנייה לנוע דרומה לעבר הכוחות הצה"ליים המבצעים את פעולות ההכנה לצליחת תעלת סואץ.

העברת ציוד הגישור המיועד לחציית התעלה מתעכבת בשל חסימת הכביש על ידי המצרים. אף על פי כן, אריאל שרון מורה לגדוד הצנחנים של אוגדתו, שכבר הצליח להגיע לגדת תעלץ סואץ, לחצות את התעלה בסירות גומי ולתפוס ראש גשר בגדה המערבית.

ב- 16 באוקטובר בשעה 01:30 מגיע גדוד הצנחנים בפיקודו של דני מט אל הגדה המערבית של תעלת סואץ. יתר כוחות חטיבת הצנחנים מגיעים אל הגדה המערבית בתוך זמן קצר ותופסים שם ראש גשר.

בשעה 03:00 מגיע אריאל שרון אל הגדה המזרחית של תעלץ סואץ עם הכוח הראשון הכולל טנקים נגמ"שים דחפורים ורפסודות. הכוח פורץ פרצה בסוללת העפר והטנקים והנגמ"שים עוברים על גבי הרפסודות אל הגדה המערבית של התעלה. כוחות צה"ליים ממשיכים בתנועה אל עומק השטח המצרי ותוקפים בסיסי נ"מ מצריים. אך כעת הולכת ומתבררת הבעיה: אוגדתו של שרון לא מצליחה לאבטח את המסדרון בין הארמיות המצריות שדרכו אמורים לעבור כוחות השריון הצה"ליים בדרכם אל חציית התעלה ואל השטח המצרי. חטיבת הצנחנים הנמצאת ופועלת בצדה המערבי של התעלה מנותקת כעת מיתר כוחות צה"ל.
האוגדה של ברן מקבלת את המשימה ליצור את המסדרון המאובטח בתפר שבין הארמיה השניה והשלישית של המצרים. שרון מקבל הוראה מאלוף הפיקוד, שמואל גונן, לא לשלוח עוד טנקים מהגדה המזרחית לגדה המערבית מחשש שלא תהיה דרך לחבור אליהם.

האוגדה של ברן לא מצליחה אף היא ליצור מסדרון בטוח בין שתי הארמיות המצריות. ראש הגשר שתפס אריאל שרון בצד המזרחי של תעלת סואץ נתון למתקפה של כוחות מצריים, אך חייליו של שרון מצליחים להדוף את האויב.

באותו לילה משגרת חטיבה מאוגדת שרון מתקפה על המוצב המצרי המכונה "החווה הסינית", שנמצא בצד המזרחי של תעלת סואץ. לאחר קרב קשה מצליחה החטיבה לפתוח את הדרך לכוחות המובילים רפסודות אל האתר שממנו אמורה להתבצע צליחת התעלה.

ב- 17 באוקטובר שיירת הרפסודות מגיעה אל הגדה המזרחית של התעלה. אריאל שרון שואף להעביר במהירות האפשרית כוחות אל הגדה המערבית כדי לתגבר את כוח החלוץ שחצה את התעלה בסירות גומי, אך ההוראות המגיעות מגונן ומבר לב הן להקדיש את מאמץ האוגדה של שרון לביצור ראש הגשר בגדה המזרחית כדי לאפשר לאוגדה של ברן לחצות את התעלה לצד המערבי. שרון מצליח להחזיק בראש הגשר על אף תקיפות של הכוחות המצריים. הוא משלים את בניית גשר הרפסודות אך רק בשעת לילה מתחילים הטנקים הראשונים מהאוגדה של ברן לחצות את התעלה על גביו.

ב- 18 באוקטובר מצליחים כוחות מאוגדת שרון להשתלט כליל על "החווה הסינית". כוח אחר הפועל במקביל מצליח לפתוח ציר תנועה נוסף במסדרון שבין הארמיות המצריות לתנועת כוחות צה"ל. בכך מתאפשרת העברת גשר הגלילים אל תעלת סואץ.

בשעת לילה מקבל אריאל שרון את האישור המיוחל להעברת כוחות נוספים מהגדה המזרחית לגדה המערבית כדי לתגבר את כוח החלוץ שתפס ראש גשר בגדה המערבית.

ב- 19 באוקטובר הקהילה הבינלאומית מתחילה להפעיל לחץ לסיום המלחמה. אריאל שרון מורה לכוחות שעברו לגדה המערבית לנוע צפונה במטרה לכתר את הארמיה השניה המחזיקה עדיין במוצב מיסורי שבגדה המזרחית.

בעקבות הלחץ הבינלאומי, מנסה צה"ל לקבוע הישגים בשטח לפני שתוכרז הפסקת אש. אריאל שרון מבקש לתקוף את אסמאעיליה כדי ליצור חיץ גיאוגרפי בין קהיר לבין מקום ההיערכות הנוכחי של הארמיה השנייה. שר הביטחון משה דיין לא מאשר תוכנית זו. המטרה החשובה יותר לדעת בר לב וגונן היא להשתלט על מוצב מיסורי בגדה המזרחית של תעלת סואץ. אריאל שרון מקבל הוראה להחזיר כוחות מאוגדתו מהצד המערבי של התעלה אל הצד המזרחי כדי לסייע לתקיפת מוצב מיסורי. הוא מחזיר 5 טנקים בלבד.

ב- 21 באוקטובר, אחרי הצהריים, תוקף צה"ל את הכוחות המצריים הערוכים במוצב מיסורי. הקרב נמשך אל יום המחרת, ושרון נדרש על ידי גונן להעביר כוחות נוספים מהגדה המערבית אל הגדה המזרחית כדי לסייע ללחימה. שרון יוצר קשר עם שר הביטחון משה דיין ומשכנע אותו לבטל את המתקפה השנייה על מתחם מיסורי.

ב- 22 באוקטובר בשעת ערב מכריזה העצרת הכללית של האו"ם על הפסקת אש. בעקבות ההכרזה מעבירה ממשלת ישראל הודעה לצה"ל להפסיק את פעולות הלחימה. בפועל נמשכת הלחימה עד 24 באוקטובר. אריאל שרון מנסה בשעות האחרונות של הלחימה להשתלט על אסמאעיליה, אך הזמן קצר מדי להשלמת תוכניתו זו.

לאחר המלחמה אריאל שרון זוכה לאהדה רבה מהחיילים, המכנים אותו "אריק מלך ישראל".

לאריאל שרון ביקורת קשה על התנהלות הדרג הפיקודי העליון של צה"ל במהלך מלחמת יום הכיפורים. זמן קצר לאחר המלחמה הוא נותן ביטוי לביקורת שלו במגזינים אמריקנים נפוצים.

בראשית 1974 מודיע אריאל שרון על תום שירותו הצבאי. בפקודת יום שהוא מוציא לרגל עזיבתו את צה"ל הוא מהלל את התפקיד שמילאה אוגדתו במלחמת יום הכיפורים - קרי חציית תעלת סואץ - וטוען כי מהלך זה הוא שהביא לניצחון במלחמה. שרון מציין אמנם המחדלים והמשגים שנעשו אך מכתיר את הניצחון כניצחון הגדול ביותר של צה"ל. אריאל שרון רומז על כוונתו לפתוח בקריירה פוליטית כדי למנוע את המלחמה הבאה.

בעקבות מהלכיו אלה של אריאל שרון, הרמטכ"ל מעביר אותו מתפקידו כמפקד אוגדה, ודבריו נתפסים בצה"ל כפוגעים במפקדים ובחיילים, באופן המערער את אחוות הלוחמים.